אמצעי הניווט של הויקינגים

בימים בהירים, היה זה אפשרי לשמור על כיוון  ישר יחסית של נתיב המסע לאורך קו הרוחב. הנתיב לא היה יכול להיות מווסת בכל שעת צהרים, באמצעות חצי "לוח השמש". אם הזווית לשמש הלכה וגדלה, ספינה נסחפה דרומה, אם הזווית קטנה הספינה נסחפה צפונה .אולם ביום מעונן או ערפילי היה מסוכן לנווט בשיטה זו. בזמן בסערה הקברניט היה צריך להתרכז רק בשמירה, שהספינה תצוף עד שמזג האוויר התבהר מספיק, כדי לאפשר לו לראות לאן הרוח והים סחפו אותו.

הים עם המזג הסוער שלו, היה תמיד האויב של הויקינגים במיוחד בחופים המסולעים, לאורך חופן של המדינות כמו מערב נורבגיה.

הסאגה של טורפין קארלסוון, מספרת על המאבק האבוד עם הים וכך היא מספרת:

"בגלל הסערה, ביארן גרימולסון נסחף עם הספינה שלו  לים האירי, ושם הם פגשו נחשול, והספינה החלה לשקוע. הייתה להם סירה קטנה המכוסה עם גריז וזפת, אשר הגנה על הנוסעים מהמליחות של המים.
הם נכנסו לספינה, אבל התברר להם, שהיא לא יכלה לשאת את כולם. אז, ביארן הציע שכיוון שהסירה לא יכולה לשאת יותר ממחצית האנשים, שיוטל גורל בין הנוסעים, שיקבע מי ירד לסירה, מפני שלא היה ניתן  לקבוע מי יישאר בסירה על פי דרגת חשיבותם של הימאים.
כולם הסכימו וחשבו שזו הצעה הוגנת,
הם הטילו גורל, ונפל בחלקו של ביארן יחד עם עוד מספר אנשים, לרדת לספינה יחד עם מחצית אנשים שהיו בספינה ".

היה זה יותר קשה לקבוע מרחקי רמת קו האורך – נתון  זה לא הושג אלא עד אשר הומצא הכרונומטר – מד הזמן, אשר הומצא במאה ה- 18.

בתקופה הויקינגית,  מרחקים חושבו בגסות. קברניט מנוסה היה מסוגל לנחש את מהירות ספינתו על פי גודל הגל שנוצר בחתירה, או על ידי צפייה בשובל,  שהספינה הותירה, ביחס לכוח ולכיוון הרוח.  לא היו אמצעים אחרים.

זה לא הוזכר בסאגה הסקנדינבית, אבל אמצעי הניווט הללו היו חיוניים מאד  עבור הויקינגים,  שהיו צריכים למצוא את דרכם חזרה לאותם מקומות חדשים שהם גילו במקרה  ובהדרגה סייעו כישורי הניווט  לרכיב חשוב בעוצמה  הויקינגית

איסלנד ואמריקה לדוגמא, לא היו מתגלות לולא כל זאת היה קשור לניווט המוצלח של משלחות של ימאים ויקינגים נורבגים באוקיינוס האטלנטי.

המצפן שהומצא על ידי הויקינגים  היה למעשה מכשיר שיכל למצוא את הצפון, בשקיעה ובזריחה, על ידי שימוש בצל שהוטל על ידי הפין, שהיה במרכז העיגול ומאונך לו, הפין האופקי הראה את הציון של הכיוון.

הדנים והשבדים היום צריכים להתרכז בעיקר בניווט חופי, בשל ההפלגה ההכרחית במימיהם או לאורך הים הצפוני ל-פריזלנד( צפון הולנד) וצפון צרפת.

המסעות של הויקינגים השבדים, אשר העדיפו את הים הבלטי, לא תבעו ידע של אסטרונומיה. גם לא חציית הים הצפוני מדנמרק לאנגליה – למרות  שנתיב זה דרש לעיתים קרובות חוש ימאות גבוהה.

אף אחד אינו יודע אם המצפן היה מוכר לויקינגים, השימוש הראשון שלו בכל מקרה נקבע ל- 1300 אחרי הספירה, לאחר סיום העידן הויקינגי.

על כל פנים, סאגות אחדות מספרות על כלי מסתורי הקרוי "אבן-השמש". סאגה אחת מספרת לדוגמא, איך המלך הקדוש אולף ומפקדו סיר סיגורד שהיו על סיפון הספינה, מזג האוויר היה ערפילי ושלג כבד ירד על הספינה.