המערכה הגרמנית על נורבגיה מלחה"ע -2

המערכה הגרמנית בנורבגיה – מלחה"ע 2

אין ספק, כי תורת הלחימה הגרמנית, כפי שבוצעה בפועל בשנים 1941-1939 נבעה מחשיבה מערכתית ושיתוף פעולה בין זרועי של הגרמנים.

הדוקטרינה או תורת הלחימה, גובשה במהלך מלחמת האזרחים הספרדית 1936-9 , והלקחים שהופקו הוטמעו בצבא הגרמני .

המחשה של שיתוף הפעולה הבין זרועי,

ניתן הייתה בהקמתה של מפקדה, המשותפת לשלוש הזרועות –יבשתי – חיל אוויר –והימי, שהוקם ב 1938, כגוף המתאם בין שלוש הזרועות ומפקדו העל היה אדולף היטלר. בראשו OKW הועמד פילדמרשל קייטל .

במערכה נגד נורבגיה, הגרמנים זיהו את נקודות החולשה של נורבגיה ושל בעלות הברית

הזרועות השונות פעלו במקביל, כנגד מספר רב של יעדים ותקפו במספר צירים.

מיד עם פרוץ המלחמה הכריזו מדינות סקנדינביה על ניטראליות. ההכרזה שהמשיכה את המדיניות המסורתית שלהן שהחלה באמצע המאה ה- 19.

גרמניה ראתה בנורבגיה יעד אסטרטגי . ומיד לאחר כיבוש פולין היעד הבא היה נורבגיה .

המעצמות המערביות חיפשו אחר דרכי פעולה נגד גרמניה – בריטניה וצרפת היו אומנם במצב מלחמה עם גרמניה, אך לא נערכו ממש למלחמה נגדה .

אומנם גרמניה קיוותה כי נורבגיה ושוודיה יישארו ניטראליות, אך החשש היה שבריטניה וצרפת יפרו ניטראליות ויצרו איום על האגף הצפוני של גרמניה .

החשש הגרמני בעיקר היה פגיעה בהעברת עפרות הברזל משוודיה לתעשייה הצבאית הגרמנית. היטלר טען כי אם גרמניה לא תפעל ראשונה, תשתלט בריטניה על נמלי המפתח של נורבגיה, ובמיוחד על נמל העיר נרוויק – משם היו חייבים הגרמנים לשנע באניות את העפרות לגרמניה. הודות לזרם הגולף החם מימיו של הנמל לא קפאו בחורף,

בפברואר 1940 הורה היטלר, שלא יהיה אפשרי לצאת למערכה על אירופה בלי לכבוש קודם את נורבגיה ולהבטיח גם את המשך הגעת העפרות הברזל, אם גרמניה רוצה למנוע מבעלות הברית לאגוף את גרמניה המצפון ולהטיל עליה מצור ימי ואף לפלוש אליה,

פיקוד הצי הגרמני, בראשותו של אדמירל ראדר תמך בכיבוש נורבגיה, או לפחות בהפיכתה לפרו גרמנית. הוא טען גם כי בנורבגיה ניתן להקים בסיסי צי חזקים, שיאיימו הן על בריטניה והן על תעבורת השיירות בצפון האוקיינוס האטלנטי.השליטה בנורבגיה תאפשר לתמוך בהמשך, במבצעים נגד בריטניה הוא טען כי אם המלחמה תימשך, גם ארצות הברית תיכנס אליה בשלב כלשהו ולפיכך חשיבות השליטה על נמלי נורבגיה עולה. במקרה כזה, הם יהוו בסיסי יציאה קדמיים מול השיירות שיצאו מארצות הברית .

באמצע דצמבר 1939 הורה היטלר ל- OKW להכין תכנית ראשונית, לקראת פלישה לנורבגיה.

התוכנית כללה תקיפה בעת תלת ראשית של 3 הזרועות .

בראש ובראשונה ליצור הפתעה, שאם תושג הפתעה, ההתנגדות הנורבגית תהיה זניחה, והאיום העיקרי יהיה מצדו של הצי הבריטי, המפטרל לאורך חופי נורבגיה. תנאי שני, הוא שימוש בספינות המלחמה המהירות של הצי הגרמני, היכולות להעביר גייסות לוחמים, כחלק מכוח התקיפה. גל ספינות שני יורכב מאניות סוחר, אשר יעבירו לוחמים נוספים ואת המעטפת הלוגיסטית הנחוצה. הפעלה כזו של הצי תתגבר על מגבלות הטיסה של חיל האוויר. היא תאפשר השתלטות על מספר נקודות בחוף הנורבגי במקביל, ובכלל זה גם על נרוויק.

ב-20 בינואר 1940 הוצגה התוכנית להיטלר. היא תיארה פלישה לאורך כל החוף הנורבגי, כולל לבירה אוסלו.

למחרת הצגת התוכנית, הורה היטלר על הקמתה של מפקדה מיוחדת בתוך ה- OKW אשר תכין תכנית אופרטיבית על בסיס ההמלצות והתוכניות הראשוניות.

נבחרו שישה יעדים אופרטיביים אשר, אם יושגו בו זמנית, ימוטטו את המסגרות הפוליטיות והצבאיות של נורבגיה וישיגו את היעד האסטרטגי, קרי כיבוש נורבגיה.

כיבוש הבירה אוסלו

. 2 כיבוש אזורי החוף המיושבים בצפיפות

3 תפיסת נמל ברגן, על מנת למנוע אזור נחיתה מבריטניה, לקראת מתקפת נגד.

4 כיבוש עיר הנמל טרונדהיים, המהווה גם צומת מסילות רכבת חשוב ומפתח לשליטה על מרכז נורבגיה

5 כיבוש נרוויק, העיר המרכזית בצפון נורבגיה, דרכה הועברו עפרות הברזל משוודיה לגרמניה

. 6 כיבוש הערים הצפוניות ביותר בנורבגיה, טרומסו ופינמרק. הנחת היסוד הייתה, כי השתלטות על שדות התעופה ועל הנמלים של נורבגיה, לא רק תחסל את ההתנגדות הנורבגית; אלא גם תמנע התערבות יעילה של המעצמות המערביות, עד אשר יהיה מאוחר מדי.

נקודת התורפה של המבצע הייתה חולשתו של הצי הגרמני מול עוצמת הצי הבריטי

המסקנה הייתה כי פעולות רבות, בו זמנית, ימנעו מבריטניה ומצרפת להבין היכן מרכזת גרמניה את המאמץ העיקרי שלה. דבר זה יביא לפיזור המאמץ הבריטי-צרפתי, ובהכרח, לפגיעה ביעילות מתקפת הנגד. כמו כן, היעדים שנבחרו יאפשרו שליטה על כל המדינה מבלי לכבוש את כולה. היו אלה מרכזי האוכלוסייה, התעשייה, המסחר והתעבורה העיקריים שלנורבגיה.

כמו כן נדרש במקביל למתקפה על נורבגיה הייתה לחץ פוליטי, איום בפלישה על דנמרק. כיוון שכיבוש דנמרק יאפשר שליטה על נתיבי הכניסה והיציאה לים הבלטי, וכן קרש קפיצה ו"קיצור טווחים" למבצעים אוויריים וימיים לעבר דרום נורבגיה

אחת הבעיות העיקריות של המתכננים הגרמניים הייתה השגת מודיעין על נורבגיה אומנם היו לגרמנים ידיעות רבות על הצבא הנורבגי, על בסיסיו ועל מרכזי הגיוס שלו, אך לא על המדינה עצמה. תכנון המבצעים נעשה על בסיס חומר תיירותי ומפות שעסקו בהיבטים פיסיים שונים של נורבגיה, כגון ניתוחים גיאולוגיים והידרוגרפים

כמו גם נעשה שימוש רב גם בתומכי הנאצים בנורבגיה, שתפקידם היה לפעול בעורף הנורבגי בזמן המתקפה הגרמנית. על מנת לבצע את התוכנית, נקבע כי הגייסות הלוחמים ינועו דרך הים והאוויר. הם יתקפו, בו זמנית, מטרות אסטרטגיות נבחרות לאורך החוף הנורבגי, ובכך יבנו במהירות כוח לוחם יבשתי.

השימוש המקיף באניות מלחמה כפלטפורמות המעבירות כוחות תקיפה, ובכוח אווירי המאפשר תנועה אסטרטגית של כוחות רבים; היה חידוש בלוחמה המודרנית. בהמשך המלחמה, מאוחר יותר בזמן תכנון מבצע הפלישה לנורמנדי, למדו בעלות הברית היטב את לקחי המערכה בנורבגיה, במיוחד בתחום המבצעים המוטסים.

ב-16 בפברואר 1940 ,התרחשה 'תקרית אלטמרק', בה פשטו כוחות צי בריטיים על אניית סוחר גרמנית, סמוך לחופי נורבגיה, ושחררו מלחים בריטיים שאוניתם הוטבעה על ידי גרמניה. לדעת היטלר, הוכיחה פעולה זו כי בריטניה מפרה את הניטראליות הנורבגית ובכך מסכנת את האינטרסים הגרמניים.

לאחר המלחמה נטען, כי תקרית זו הביאה את היטלר להחלטה הסופית לפלוש לנורבגיה ולדרוש מה- OKW להאיץ את הכנת התוכנית שלה

האצת האופציה הצבאית הייתה גם תגובה לחוסר יכולתה של המפלגה הנאצית

מחקרים רבים מציינים כי היטלר הגיע להחלטה סופית, לאחר שהבין כי ראש המפלגה הפשיסטית בנורבגיה, וידקון קוויזלינג לא יצליח לבצע שם הפיכה פוליטית.

ואז המליץ להעביר את תכנון המבצע לידי קצין בעל ניסיון פיקודי על קורפוס. למשימה נבחר מפקד הקורפוס ה-21 ,גנרל ניקולס פון פלקנהרסט falkenhorst -חייל מקצועי ללא נגיעה לפוליטיקה הפנימית בגרמניה.

פלקנהורסט היה בעל ניסיון קרבי בלוחמה הררית וניהל מבצעים משולבים עם הצי באזור הים הבלטי, במהלך מלחמת העולם הראשונה

פלקנהורסט קיבל שתי הנחיות כלליות: ההנחיה הראשונה הייתה לכבוש את מרכזי האוכלוסייה ואת ערי הנמל של נורבגיה. והשנייה, למנוע התנגדות מקומית, ובכלל זה גם את היווצרותה של מחתרת נורבגית שעלולה לשתף פעולה עם מתקפת נגד בריטית,

אחד הצעדים הראשונים שעשה פלקנהורסט היה לקבוע כי אין לסמוך על דנמרק שתאפשר לגרמניה להשתמש במתקניה הצבאיים, וכי יש לכבוש אותה אופן פיסי

במידה מסוימת, כיבוש מהיר של דנמרק אמור היה לתמוך במבצעים בדרום נורבגיה, ובמיוחד בהשתלטות על שדות התעופה הדניים.

הבעיה העיקרית הייתה העברת עיקר הכוח והמעטפת הלוגיסטית שלו. פתרון סוגיה זו חייב שימוש כמעט בכל צי השטח הגרמני, אך ארמדה גדולה שכזאת יכולה הייתה להביא לחשיפת הכוונות הגרמניות בפני הבריטים והנורבגים ולאיבוד עיקרון ההפתעה. על כן קבע פלקנהורסט כי גל התקיפה הראשון 9000 לוחמים ינוע ליעדיו באניות מלחמה מהירות והלוגיסטיקה תועבר בספינות תובלה, שיוסוו לאניות סוחר. כיוון שאניות התובלה איטיות יותר, החלו אניות אלו לנוע לעבר נורבגיה כמה ימים לפני ספינות המלחמה

תפקידו של ה'לופטוואפה' היה להצניח כוחות בשדות התעופה העיקריים בדרום נורבגיה ולהעביר אספקה לכוחות, על ידי הצנחת ציוד. כארבע מאות מטוסי קרב ארוכי טווח יועדו לסיוע עבור הכוחות הנוחתים מהים, וכן לפגיעה בכוחות הצי הבריטיים הנעים לעבר נורבגיה .

תכנית המלחמה הייתה פשוטה, נועזת והסתמכה על השגת הפתעה ולא על ריכוז כוחות. ההפתעה הייתה דרושה על מנת למנוע מהצי הבריטי להטביע את השייטת הגרמנית. היא התבססה על חולשתו של הצבא הנורבגי, אשר יחידותיו המעטות היו פזורות במאמץ להגן על מרכזי האוכלוסייה הגדולים, ולפיכך לא היה נייד. יחד עם זאת, פלקנהורסט תכנן תכנית חלופית: אם ההתנגדות הנורבגית תהיה חזקה מהמצופה, יהיה על הכוחות הנוחתים לאבטח את ראשי החוף, לחכות לתגבורות, ואז לנוע לעבר מרכזי הגיוס, שהוגדרו כעקב אכילס של נורבגיה.

ב-8 באפריל החלה בריטניה למקש את חופי נורבגיה, וב-9 בחודש הורה היטלר על התחלת המבצע. מהלך הפתיחה הראשוני היה הנחתת כוחות במספר ערים מרכזיות, למרות ידיעות מודיעיניות על התנועה הימית הגרמנית, ובכלל זה גם כוחות מוצנחים. לא הצליחה בריטניה לזהות את האניות הגרמניות וליירטן בעודן בים. הצי הבריטי היה עסוק בחיפוש אניות מלחמה גרמניות מצפון מערב לנורבגיה, ולכן דחה את הצניחה בנורבגיה שהייתה הצניחה הקרבית הראשונה בהיסטוריה.

הנחתת הכוחות, שהפליגו מבריטניה כבר ב-7 באפריל. טעות זו אפשרה לפלקנהורסט להשיג הפתעה ולהנחית את כוחותיו ללא הפרעה. במקביל, פלשו כוחות גרמניים לדנמרק, שכיבושה ארך יום אחד בלבד

היעדים העיקריים של המבצע הושגו כבר ב-10 באפריל, אך ההתנגדות הנורבגית, שהסתייעה בכוחות בריטיים, צרפתיים ופולניים, לא הסתיימה. רק לאחר חודשיים, השלימה גרמניה את כיבוש נורבגיה.

ההצלחה הגרמנית נבעה משש סיבות: ראשית, נהנו הגרמנים ממודיעין טוב, אשר העריך נכונה את מצבו ואת כוחו של הצבא הנורבגי. המודיעין עזר למצוא את נקודות התורפה שהותקפו, תוך הימנעות מתקיפת מרכזי הכוח. מודיעין זה היה קריטי בשלבים הראשונים של המערכה ותרם להשגת היעדים העיקריים, כבר ביום הראשון של המבצע.

שנית, גרמניה השיגה הפתעה אסטרטגית, תוך פגיעה אנושה במערכות הפיקוד והשליטה ומרכזי הגיוס של נורבגיה.

שלישית, הצי הגרמני הצליח לשנע גייסות ולוגיסטיקה מבלי להיתקל במלוא עוצמתו של הצי הבריטי. המתקפה הימית נערכה לפני שבריטניה הספיקה להשלים את מיקוש נמל נרוויק.

רביעית, חולשתו של הצבא הנורבגי, שנבעה מנחיתותו המספרית, מפיזור כוחו על פני כל המדינה, מציוד מיושן, ומאימון וארגון לקויים. המתקפה הסימולטאנית הגרמנית יצרה 'ערפל קרב' אצל מקבלי ההחלטות הנורבגיים. דבר זה אפשר את ההצלחות הראשוניות כנגד צבא מופתע, שלא הצליח לאתר את מרכז הכובד של ההתקפה הגרמנית ולרכז כוחות לקראת מתקפת נגד.

חמישית, פלישת גרמניה לצרפת ב-10 במאי 1940 .הפלישה רבת העוצמה והתמוטטות קו ההגנה הצרפתי אילצו את בעלות הברית לסגת מנורבגיה, בניסיון להדוף את המתקפה הגרמנית. הנסיגה הבריטית הייתה בעיתוי קריטי לכוח הגרמני בנרוויק. כוח זה החל בנסיגה לעבר שוודיה, לאחר שנותק ממקורות האספקה שלו. הנסיגה הבריטית אפשרה לגרמנים לחזור ולכבוש את העיר.

ב-9 ביוני 1940 נכנעה נורבגיה סופית.

המסקנות

שיתוף הפעולה הבין זרועי הגביר את הניידות, את המהירות ואת קצב הפעולה המבצעית של הכוחות הגרמניים והיה אחד הגורמים העיקריים להצלחה במערכה לכיבוש נורבגיה

ניתן לומר, כי היעדר שיתוף פעולה בין זרועי דומה בתגובה הבריטית, הביא לכישלון מתקפת הנגד. אומנם ב-13 באפריל זכו הבריטים בניצחון ימי, כשהטביעו את כל המשחתות הגרמניות (עשר במספר) שחיפו על הנחיתה בנרוויק, ובכך הביאו לניתוק הכוח הגרמני, אך לא היה כוח רגלי שיכול היה לנצל את ההצלחה ולהתקיף את הכוחות הגרמניים שנמצאו בנחיתות.

יעד המבצע הוגדר בבהירות רבה על ידי היטלר. היעד האסטרטגי היה כיבוש נורבגיה , כדי למנוע מכוחות בעלות הברית לשלוט באזורי הים הסמוכים לנורבגיה ולהבטיח את המשך מעבר עפרות הברזל משוודיה. תכנון משותף של המבצע נערך על ידי קבוצת קציני מטה מכל אחת מהזרועות. קצינים אלו הבינו את חשיבות המבצעים המשותפים ומה ניתן להשיג בעזרתם. זאת בעקבות תורת הלחימה הגרמנית, שגובתה בביצוע תמרונים משולבים,

אומנם לא הושגה אחדות פיקוד ושליטה ברמה האסטרטגית, אולם הדבר קרה בעיקר בשל מאבקים פוליטיים בין ראשי הזרועות, ולא מסיבות צבאיות בתהליך תכנון המבצע ובהוצאתו אל הפועל, ניתן לקבוע כי 'מבצע' Weserübung ' מתאים להגדרת מבצעים משולבים, כפי שהם מוגדרים.

כיבוש נורבגיה היה משימה מורכבת, אשר דרשה תכנית מערכתית, שתביא לידי ביטוי את היכולת הקרבית של שלוש הזרועות. לאף אחת מהזרועות לא היו היכולת והאמצעים לכבוש ולהחזיק בנורבגיה. שיתוף הפעולה בין ה'וורמאכט' ובין ה'לופטוואפא' היה קרוב ויעיל. בטופוגרפיה ההררית של נורבגיה, סיפק חיל האוויר סיוע ארטילרי, במיוחד משום שהצבא היה חסר ארטילריה כבדה, שתגבה את כוחות הצבא המתקדמים לאורך נורבגיה. הצבא השתלט על בסיסים שנדרשו לחיל האוויר, על מנת להמשיך בפעולותיו יחד עם התקדמות הצבא. אין ספק כי לאורך המבצע הייתה לזרוע זו או אחרת בכורה אופרטיבית.

סיכום המערכה הגרמנית בנורבגיה

מבצע' Weserübung ' הצליח הודות לחשיבה מערכתית ולשיתוף פעולה בין זרועי. היה זה המבצע היחידי שביצעה גרמניה, בו שולבו שלוש הזרועות ביחד. יחד עם זאת, יש לזכור כי גרמניה הייתה בעלת חשיבה צבאית יבשתית, ולכן רוב שיתוף הפעולה הבין זרועי היה בין יחידות צבא היבשה ובין חיל האוויר, כשהצי מנהל זירת מבצעים נפרדת באוקיינוס האטלנטי (בעיקר על ידי מערך הצוללות).

המערכות החשובות שניהלה גרמניה: בפולין, במערב אירופה, בצפון אפריקה ובברית המועצות, הורכבו ממבצעים יבשתיים, תוך שילוב היבשה והאוויר.

אין ספק, כי תורת הלחימה הגרמנית, כפי שבוצעה הלכה למעשה בשנים 1941-1939 ,הורכבה מיסודות של חשיבה מערכתית ושיתוף פעולה בין זרועי. מבחינה זו, 'מבצע Wenderübung 'יכול להעיד על הכלל. כיבוש ללא שילוב בין זרועי לא היה מתאפשר ללא חשיבה שכזו והיא לא הייתה פרי אלתור של המתכננים ושל המבצעים,

מאותו רגע, שגרמניה החלה לאבד את היוזמה ההתקפית – במקביל לפגיעה אנושה בכוח האווירי שלה, היא איבדה גם את יכולות שיתוף הפעולה הבין זרועי שלה .מבחינה זו ניתן להוכיח, כי גרמניה ראתה בשיתוף הפעולה הבין זרועי מרכיב חשוב גם בדרך השלילה. לאחר כיבוש צרפת, היה השלב הבא כיבוש בריטניה- מבצע ארי הים- . בסופו של דבר בוטל המבצע כיוון שלגרמניה לא היה את הכוח הימי הדרוש. כוח זה הושמד ברובו במערכה על נורבגיה, וה'לופטוואפה' לבדו לא הצליח להביא לכניעת בריטניה. גם בקרב על האוקיינוס האטלנטי הפסידה גרמניה, בעיקר כיוון שהפעילה זרוע אחת. לעומת זאת, בריטניה ובמיוחד ארצות הברית החלו לנצח, מרגע שהפעילו את ציי המלחמה שלהם בשילוב עם כוח אווירי.

לפיכך, כשבוחנים את 'מבצע Weserübung 'לפי ההגדרות המקובלות כיום, אין ספק, כי ניתן לקבוע שלגרמניה הייתה חשיבה מערכתית, לפחות במערכות שניהלה בשנתיים הראשונות של מלחמת העולם השנייה.

בטיול לנורבגיה , רצוי לספר לנוסעים על כיבוש נורבגיה והשלכותיו על כל רבדי החיים של הנורבגים בזמן המלחמה והשפעותיה על החברה לאחר המלחמה.

הכותב – מרום איתמר – .M.A מדריך לסקנדינביה, מחבר הספר "עלייתם ושקיעתם של הויקינגים -200 שנות הגמוניה – מאות ה-8-10", ומנהל אתר http://tour4less.co.