וייטנאם- מאפייני מדינה – חלק א'

                                                                                            וייטנאם מאפייני המדינה – חלק א' 

מיקום –  וייטנאם, מדינה תופשת ביבשת את החלק המזרחי של יבשת דרום מזרח אסיה.

קצת היסטוריה

השבטים השבטיים השוכנים בדלתא הנהר האדום נכנסו להיסטוריה כתובה כאשר התרחבותה הדרומית של סין הגיעה אליהם במאה ה -3 לפני הספירה. מאותה תקופה ואילך, נושא דומיננטי בהיסטוריה של וייטנאם היה אינטראקציה עם סין, המקור לרוב התרבות הגבוהה של וייטנאם. התרבות הסינית חלחלה עמוק אל תוך החברה, אך היא עיצבה את בני האצולה ומשפחות המנדרינה יותר מכפי שעשתה עם האיכרים, ששמרו על מנהגים, אמונות, אוצר מילים, דרכי חיים ויחסי מגדר מובהקים. 

לווייטנאם היסטוריה ארוכה של שיוך עם הציוויליזציה הדומיננטית והתאמת הרעיונות, המוסדות והטכנולוגיה של הציוויליזציה למטרות וייטנאמיות. דפוס שיוך והתאמה זה ניכר כבר ביחסים ההיסטוריים של וייטנאם עם סין, בהדרגה  וייטנאם הפכה  להיות אחת המדינות המאוכלסות בעולם, עם אחת מכלכלות השוק המתרחבות במהירות.

וייטנאם חוותה תקופת מלחמה ממושכת באמצע המאה ה -20, וחלוקה (1954–75), תחילה מבחינה צבאית ומאוחרת פוליטית, והפכה  לרפובליקה הדמוקרטית של וייטנאם, הידועה יותר כצפון וייטנאם, ולרפובליקה של וייטנאם, המכונה בדרך כלל דרום וייטנאם. לאחר האיחוד מחדש באפריל 1975, הוקמה הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם ביולי 1976.

 הארץ– טופוגרפיה

עם שטח ותצורה דומים לאלה של נורבגיה, וייטנאם משתרעת על פני כ -1,625 ק"מ מצפון לדרום ורוחבה כ- 50 ק"מ ממזרח למערב בחלקה הצר ביותר. היא גובלת בסין מצפון, בים סין הדרומי במזרח ובדרום, מפרץ תאילנד (מפרץ סיאם) בדרום מערב, וקמבודיה ולאוס ממערב.

המאפיינים הפיזיוגרפיים העיקריים של וייטנאם הם הקורדילרה  האנאמית  המשתרעת בדרך כלל מצפון מערב לדרום-מזרח במרכז וייטנאם, ושולטת בתוך פנים המדינה , ושתי דלתות סחף נרחבות שנוצרו על ידי נהר האדום (הונג) באזור הצפון, ונהר המקונג (קו לונג) בדרום. בין שתי הדלתות הללו, נמצא מישור חוף ארוך וצר יחסית.

מצפון לדרום ניתן לחלק את וייטנאם לשני אזורים מובחנים – האזור שמצפון לנהר האדום והמאסיב המשתרע מדרום לנהר האדום אל מדינת לאוס השכנה. הנהר האדום יוצר עמק עמוק ורחב יחסית שעובר בכיוון צפון-מערב-דרום-מערב. בדלתא של הנהר האדום, ובעמקי הנהרות הגדולים האחרים של האזור נמצאים טרסות גיר רחבות ידיים, מישורי סחף נרחבים

 וגבעות נמוכות. החוף הצפון מזרחי מנוקד במאות איים המורכבים בעיקר מאבן גיר.

בהשוואה לאזור שמצפון לנהר האדום, המאסיב העצום המשתרע דרומית-מערבית על פני לאוס עד נהר המקונג הוא בגובה גבוה משמעותית. בין המאפיינים הטופוגרפיים הבולטים שלה ניתן למנות את הר פאן סי פאן, שגובהו 3,143 מטר הוא הנקודה הגבוהה ביותר בווייטנאם.

תעלת ניקוז– הדלתאות

צורתו משולשת,  דלתא הנהר האדום משתרעת על פני היבשה כ -240 ק"מ  ונמשכת כ -120 ק"מ לאורך מפרץ טונקין.

 ניתן לחלק את הדלתא לארבעה אזורי משנה. בקטע הצפון מערבי-יש השטח הגבוה ביותר. החלק המזרחי הנמוך- הוא פחות משבעה מטרים והם נתונים לשיטפונות על ידי הגאות והשפל הגבוהים באזור. אזורי המשנה השלישי והרביעי מורכבים, בהתאמה, משפלה מנוקזת  במערב ובאזור החוף

בשפלה הדרומית של וייטנאם נשלטים מישורי סחף, הנרחבים שבהם הם דלתא המקונג, המשתרעת על שטח של 39,900 קמ"ר בווייטנאם.

מישורים דלתאים קטנים יותר-  מתרחשים גם לאורך החוף הדרום-מרכזי  הפונה לים סין הדרומי

הקרקע

בצפון וייטנאם הגשמים המונסוניים הכבדים שוטפים חומוס- רכבוביות אורגניות  עשירות  מההרים, ומשאירים תחמוצת אלומינה המומסת באטיות ותחמוצות ברזל, המעניקות לאדמה את צבעה האדמדם האופייני. הקרקעות של הדלתא של הנהר האדום משתנות: חלקן פוריות ומתאימות לעיבוד אינטנסיבי.

אדמות הסחף מהוות כרבע מהאדמות בדרום ומרוכזות בדלתא המקונג, כמו גם בקרקעות כבול ועוד.

 האקלים של וייטנאם

החלק הצפוני של וייטנאם נמצא בקצה אזור האקלים הטרופי. במהלך ינואר, החודש הקר ביותר בשנה, האנוי טמפרטורה ממוצעת  17 מעלות צלזיוס   ואילו הטמפרטורה הממוצעת השנתית היא 23 מעלות צלזיוס

 דרומית יותר, הטמפרטורה השנתית הממוצעת  היא 25 מעלות צלזיוס  ובהו צ'י מין סיטי היא 27 מעלות  צלזיוס, בעיר ההר של דה לט, היא יורדת ל -21 מעלות צלזיוס.

עונת החורף בצפון וייטנאם נמשכת מנובמבר עד אפריל; מתחילת פברואר עד סוף מרץ יש טפטוף מתמשך, ולעתים נחשבים מרץ ואפריל כתקופת מעבר.

הקיץ בצפון וייטנאם נמשך מאפריל או מאי עד אוקטובר והוא מאופיין בחום, גשמים עזים וסופות טייפון מזדמנות.

 במרכז ודרום וייטנאם רוחות המונסון הדרום-מערביות בין יוני לנובמבר מביאות גשמים וסופות טייפון למורדות המזרחיים של ההרים ומישור השפלה.

התקופה שבין דצמבר לאפריל יבשה יותר ומאופיינת ברוחות המונסון הצפון-מזרחי ובדרום בטמפרטורות גבוהות.

חיי צמחים ובעלי חיים

הצמחייה של וייטנאם עשירה ומגוונת, ומשקפת את מגוון האקלים, הטופוגרפיה והקרקעות הגדולה של המדינה ואת ההשפעות המשתנות של מגורי האדם. ניתן לחלק את יערות וייטנאם לשתי קטגוריות רחבות:

יערות ירוקי עד, הכוללים עצי מחט ויערות נשירים. ישנם יותר מ -1,500 מינים של צמחים עציים במדינה, החל מעצים קשים חשובים מבחינה מסחרית, כמו הובנה וטיק, ועד דקלים, מנגרובים ובמבוק. ישנם גם מינים רבים של גפנים וודיות (ליאנות) וצמחים עשבוניים.

 במצטבר, היערות הצפופים והפתוחים, הסוואנות, המברשות והבמבוק מכסים כמחצית משטחה הכולל של המדינה.

חלק גדול מהיער באזור הרמות המרכזיות הוא צפוף ועשיר בירוקי עד רחבי-עלים וירוקי-עד, חלקם מניבים עצים יקרי ערך.

במהלך מלחמת וייטנאם, קוטלי עשבים שימשו את צבא ארה"ב להשמדת שטחי יער גדולים בדרום וייטנאם. רוב היערות הללו התחדשו, אך נראה שתוכניות יישוב מחדש וכריתת עצים לא חוקית יצרו נזק ארוך יותר.

בעלי חיים

בעלי החיים המבויתים הנפוצים ביותר בווייטנאם הם תאו מים, בקר, כלבים, חתולים, חזירים, עזים, ברווזים ותרנגולות. המשחק הפראי ברמות המרכזיות כולל פילים וטפירים; קרנפים סומטרים, האמינו שנכחדו בשנות השישים, נצפו בשנות התשעים.

כמו כן, נמצא ביערות חתולים גדולים, כולל נמרים, נמרים ואונקיות (נמרי שלג); כמה סוגים של שוורי בר, ​​כולל גורים וקופרות; וסוגים שונים של דובים, ביניהם דובים שחורים ודובי שמש (דובי דבש). צבאים יש בשפע וכוללים את צבי המושק הקטנים והמונטאק (צבי נביחה). חיות בר נפוצות אחרות הן חזירי בר, ​​דורבנים, תנים, לוטרות, נמיות, ארנבות, בואשים וסנאים, כולל סנאים מעופפים.

ישנם גם חתולי בר קטנים, בינטורונגים . ביערות חיים פרימטים כמו לנגורים, מקוקים, גיבונים וקופי רזוס. שלושה מינים של יונקים פרסה – הסאולה, מונט'אק הענק וטונונג סון טרונג – התגלו בשנות התשעים. תנינים נמצאים בשולי אגמים מסוימים ולאורך גדות נהר; זוחלים אחרים כוללים כמה סוגים של לטאות, פיתונים וקוברות. מתוך המגוון הרחב של עופות היבשה והמים, זוהו כ -600 מינים בדרום וייטנאם בלבד.

הכותב – מרום איתמר – .M.A  מומחה לוייטנאם , מחבר הספר- ” וייטנאם מדיכוי לקדמה  1946-1975 ומ- 1995 "   ומנהל אתר       http://tour4less.co.il

מדריך לטיול בוייטנאם