ההפצצה הסודית של קולומביה  

 

כשהנשיא ריצ'רד ניקסון הורה לחיילי הקרקע האמריקניים לפלוש לקמבודיה ב- 28 באפריל 1970, הוא המתין יומיים כדי להודיע ​​בטלוויזיה הלאומית על תחילת הפלישה לקמבודיה. עם התמרמרות שכבר נבנתה במדינה בגלל הסכסוך בווייטנאם, הפלישה הרגישה כמו קש אחרון.

הידיעה שחררה גלי ביקורת מצד רבים שחשו שהנשיא ניצל לרעה את סמכויותיו, בכך שהקונגרס צעד בצד. עד נובמבר 1973, הביקורת הגיעה לשיאה בהעברת חוק סמכויות המלחמה. הועבר על הווטו של ניקסון, זה הגביל את היקף יכולתו של המפקד הראשי להכריז מלחמה ללא אישור הקונגרס.

המעשה היה אמנם אתגר יוצא דופן, אולם נשיאים מאז ניצלו פרצות בהחלטת מעצמות המלחמה, והעלו שאלות לגבי הכוח הביצועי, במיוחד במצבי חירום.

מדוע ארצות הברית פלשה לקמבודיה ?

קמבודיה הייתה רשמית מדינה ניטראלית במלחמת וייטנאם, אם כי כוחות צפון וייטנאמים העבירו אספקה ​​וזרועות דרך החלק הצפוני של המדינה, שהיה חלק משביל הו צ'י מין שהשתרע מווייטנאם לאוס השכנה וקמבודיה.

במארס 1969 ניקסון החל לאשר הפצצות חשאיות על מחנות בסיס קומוניסטים החשודים ואזורי אספקה ​​בקמבודיה כחלק מ"תפריט המבצע ". הניו יורק טיימס חשף את המבצע לציבור ב- 9 במאי 1969, מה שגרם למחאה בינלאומית. קמבודיה לא הייתה המדינה הניטראלית הראשונה שהיו על הכוונת  האמריקאית  במהלך מלחמת וייטנאם.

 ארצות הברית החלה להפציץ בחשאי את לאוס בשנת 1964, ובסופו של דבר הכתירה אותה כמדינה הכי מופצצת יותר מכל מדינה אחרת ..

הפלישה לקמבודיה (אפריל-יוני, 1970)

ניקסון אישר את השימוש בכוחות היבשה האמריקניים בקמבודיה כדי להילחם לצד כוחות דרום וייטנאם שתקפו בסיסים קומוניסטים שם ב- 28 באפריל 1972. ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות בקמבודיה פעלו לטובתו של ניקסון. הנסיך נורודום סיהאנוק, שהוביל את המדינה מאז עצמאותה מצרפת בשנת 1954, נבחר מחוץ לשלטון על ידי האסיפה הלאומית בקמבודיה ב- 18 במרץ 1970. פרו-ארה"ב. ראש הממשלה לון נול הפעיל סמכויות חירום והחליף את הנסיך כראש המדינה במה שנודע בשם הפיכה הקמבודית של 1970.

ב- 8 במאי 1970 ערך ניקסון מסיבת עיתונאים להגנת הפלישה לקמבודיה. הוא טען כי הוא קנה שישה עד שמונה חודשים של אימונים עבור כוחות דרום וייטנאם, ובכך קיצר את המלחמה עבור האמריקאים והציל חיי אמריקה. הוא הבטיח להשיג 150,000 חיילים אמריקאים עד האביב שלאחר מכן. אך הווייטנאמיזציה לא התנהלה כשורה, והציבור האמריקני מאס במלחמה בווייטנאם.

הפלישה לקמבודיה הוכיחה את עצמה כנקודת מפנה.

המחאה נגד המלחמה התגברה ברחבי הארץ, במיוחד בקמפוסים במכללות. מאה אלף איש צעדו לעבר וושינגטון במחאה. בכ -400 בתי ספר היו שביתות בעוד שיותר מ -200 נסגרו לחלוטין. ב -4 במאי 1970 הפכו המחאות לאלימות: אנשי המשמר הלאומי ירו על מפגינים נגד המלחמה באוניברסיטת קנט סטייט באוהיו, הרגו ארבעה סטודנטים ופצעו תשעה. עשרה ימים לאחר מכן נהרגו שני סטודנטים באוניברסיטת ג'קסון סטייט. הירי של מדינת קנט והירי לעבר ג'קסון עיצבו את המדינה נגד הפלישה לקמבודיה.

בקמבודיה הפצצות והפלישה האמריקאית  הפכו לכלי גיוס על ידי אנשי הרוז '- הגרילה הקומוניסטית הקמבודית – שיעלו אחר כך לשלטון במשטר אכזרי שיהרוג למעלה משני מיליון איש.

 

תגובת הקונגרס לפלישה לקמבודיה

סעיף 8, סעיף 1 לחוקת ארה"ב מעניק את הסמכות להכריז מלחמה על הרשות המחוקקת של ממשלת ארה"ב – סטייה מכוונת מהמסורת הבריטית של מתן סמכויות עשיית מלחמה למלך.

אך המונח "הצהרה" פתוח לפרשנות כבר מאות שנים. בפועל, נשיאים אמריקאים יוצאים למלחמה ללא אישור הקונגרס כבר מאות שנים. כיבושו של ג'יימס פולק בשנת 1846 בטקסס עזר לבעוט את מלחמת מקסיקו-אמריקה. אברהם לינקולן אף אישר לפעולה צבאית מוקדמת במלחמת האזרחים מבלי לבקש קודם את אישור הקונגרס.

בעידן המלחמה הקרה נראו הפרות חדשות, בפרוטוקול ביצוע המלחמה מצד הרשות המבצעת. "הקונגרס הפך פעיל יותר ויותר בשנים שקדמו להעברת חוק סמכויות המלחמה", אומר פרדריק לוגוול, לורנס ד 'בלפר פרופסור לעניינים בינלאומיים בבית הספר לממשל ג'ון פ. קנדי ​​באוניברסיטת הרווארד.

הנשיא הארי טרומן לא ביקש אישור מהקונגרס לפני ששלח כוחות אמריקאים לקוריאה, וכשמדובר במלחמת וייטנאם שהסלימה במהירות, הקונגרס היה נחוש למלא תפקיד גדול יותר.

 

בסוף 1969 אישר הסנאט – בהצבעה היסטורית של 78 נגד 11 – את התיקון של קופר-כנסייה על שם הסנאטור ג'ון שרמן קופר (R-Kentucky) והסנטור פרנק צ'רץ '(D-Idaho), האוסר על כוחות קרב אמריקניים או יועצים מפעילות בלאוס או בתאילנד.

"זו הייתה באמת הפעם הראשונה מאז שהמעורבות האמריקאית בווייטנאם החלה שהקונגרס מצא את הקולות להגבלת יכולתו של הנשיא לנהל מלחמה בדרום מזרח אסיה", אומר לוגוול.

ביוני 1970 ביטל הקונגרס את החלטת מפרץ טונקין בהצבעה של 81-10, ואישר את שליטתו ביכולתו של הנשיא לעשות מלחמה. באותו דצמבר העביר הקונגרס גרסה מתוקנת של התיקון לקופר-כנסיות. אף ששום פעולה לא שמה קץ למערכות ההפצצה בלאוס או בקמבודיה, הם היוו תקדים חזק לקונגרס לשליטה  בנשיא.

ביוני 1971 ניקסון קיבל מכה נוספת בכוחותיו הנלחמים . הניו יורק טיימס פרסם את עיתוני הפנטגון וחשף כי ממשלת ארה"ב הגדילה בסתר את מעורבותה של ארה"ב בווייטנאם.

 

החלטת מעצמות המלחמה, המכונה גם חוק מעצמות המלחמה, היא החלטה בקונגרס המגבילה את יכולתו של נשיא ארה"ב ליזום או לבצע פעולות צבאיות בחו"ל ללא אישור מפורש של הקונגרס. זה עבר בנובמבר 1973 על הווטו של ניקסון ומחייב את הנשיא, כמפקד עליון, להודיע ​​לקונגרס בכל פעם שפרוסים כוחות מזוינים ומטיל מגבלה של 60 יום על כל ההתקשרויות שנפתחו ללא אישור הקונגרס. זה אמנם לא אוסר באופן מוחלט על נשיאים לנקוט בפעולות צבאיות, אבל זה יוצר תחושת אחריות כלשהי.

חוק סמכויות המלחמה מאפשר לנשיא להכריז מלחמה בשלוש נסיבות: (1) הכרזת מלחמה, (2) אישור סטטוטורי ספציפי, או (3) מצב חירום לאומי שנוצר על ידי התקפה על ארצות הברית, שטחה או רכושה, או כוחותיה המזוינים. מכיוון שניקסון התפטר פחות משנה לאחר שהלך בעקבות שערוריית ווטרגייט, היה מוטל על הנשיאים העתידיים לבדוק את גבולותיה.

האם חוק סמכויות המלחמה עבד ?

"מאז שהתקבל, חוק כוחות המלחמה זכה לכבוד בהפרה – כלומר, נשיאים דיווחו לקונגרס מה הם מתכוונים לעשות בכל מקרה ובעיקר התעלמו מחוק סמכויות המלחמה כאשר זה היה לא נוח לתוכניות שלהם", אומר אנדרו. פרסטון, פרופסור להיסטוריה אמריקאית באוניברסיטת קיימברידג 'ומחבר משותף עם לוגוול מניקסון בעולם: יחסי חוץ אמריקאים, 1969-1977.

"אכן, נשיאים כמעט העזו לקונגרס לעשות משהו בקשר לחוסר הכבוד שהם גילו לחוק סמכויות המלחמה. אם כוונת הקונגרס עם החלטת מעצמות המלחמה הייתה להפחית את ההתערבות הצבאית האמריקאית ולהחזיר את האיזון בין מעצמות המלחמה המבצעות והקונגרסיות, אפשר לראות זאת רק ככישלון ", אומר פרסטון.

אולם בשנת 2008, תנועה דו-מפלגתית לביטול חוק סמכויות המלחמה לא הצליחה. לקונגרס כבר יש את הכוח שהוא צריך להסדיר את תכניות המלחמה הנשיאותיות , הקונגרס פשוט לא הצליח להשתמש בכוח הזה.

 

הכותב – מרום איתמר – .M.A  מומחה לוייטנאם , מחבר הספר- ” וייטנאם מדיכוי לקדמה  1946-1975 ומ- 1995 "   ומנהל אתר       http://tour4less.co.il

 

0
Would love your thoughts, please comment.x