ספינות הויקינגים רוחות רפאים – "החמקן הימי "של האלף ה-1

הספינה אוסברג  – Oseberg

האוניה הגדולה הויקינגית האחרונה, שהתגלתה בתל קבורה באוסברג  שבווסטפולד ב- 1903 ונחפרה שנה לאחר מכן.
גם היא נחה במיטה של טיט כחול אבל הייתה מכוסה בקבול ובמצבת זיכרון .
גוף הספינה נמחץ ע"י כוח עצום, למרות שהאלון עצמו נשמר היטב

אוניית אוסברג הייתה קבר הספינה הראשון ששוחזר לצורתו המקורית בכל פרט.

שיטת הבנייה והחומרים, שהשתמשו בהם, בספינת אוסברג בצורה כללית, היו מאותו סוג של הגילויים היותר מוקדמים.
בהשוואה לספינת גוקסטאד, צורת גוף הספינה הוא פחות מפותח. זה יחד עם גילויים אחרים בתל הקבורה ומצביעים שהספינה נבנתה בערך ב- 800  לאחר הספירה.
ספינת אוסברג היא כמעט 70 רגל אורכה.
בשל הרבה סיבות, היא הממצא הכי ראוי לציון מהתקופה הויקינגית. האוניה עשירה בקישוטים עם עיצוב אטרקטיבי ואלגנטי, וככל הנראה הייתה שייכת לאדם מפורסם. השלט שנמצא עליה מציין, שזה יכול להיות גם כן המלכה אסה המפורסמת מהסאגה.
בצדי קורות החרטום  מצויים רצועות עיטורים נעשו שעברו מקו המים עד לקצה.
הם מייצגים דמויות אגדתיות של חיות שקשורות לתחושותיהם של הויקינגים לעולם הסימבולי והמאגי, שהיה מאוד משמעותי עבורם.
מכל מקום, ספינת אוסברג, היא הדוגמא הכי עדינה ובולטת של האומנות של התקופה הויקינגית.

בהשוואה לספינות שנמצאו האוסברג  הגוקסטאד והטון, מגלים שהספינה של אוסברג ,הייתה שונה מהאחרות בהרבה פרטים לא רק  בשל הפער בין ה- 50 ל- 100 שנה של היותה יותר ישנה מאשר האחרות, אבל גם בהשוואה היא שימשה  יותר כספינת תענוגות ומותרות.

הספינות הויקינגיות הנורבגיות שנמצאו באוסברג, גוקסטאד וטון משקפות התקדמות משמעותית, מעבר לספינות בתקופות המוקדמות יותר.

בספינה ויקינגית טיפוסית הקורה הוחלפה ע"י ה"שדרית" אך הלוחות השטוחות שבקרקעית, שימשו  רק עבור חיזוק של הקווים הנמוכים של הקורות.
ייתכן, ששינויים והוספות לספינות המאוחרות הללו, היו הודות לעובדה, שהספינות נשאו תורן ומפרש. הקרקעית חוזקה, כדי לשאת את המשקל ואת הלחץ של התורן. הצדדים הורמו  כך שהספינה יכלה לנטות מבלי להתיז מים.
התורן הורכב על בלוק גדול של אלון שנקרא" קרינגה"- בנורבגית" אישה זקנה" – בערך 6 רגל גובהו, הוא הונח לאורך ה"שדרית" מקושר בשתי צלעות, מעל ה"קרינגה" היה תורן נוסף שנקרא " תורן הדג" בשל צורתו.
במקום זאת, נקדחו חורים בצדי הספינה בגובה מתאים. החורים יכלו להיות מכוסים ע"י עיגולי עץ קטנים, כך שמים לא יכלו להיכנס כאשר  הספינה הייתה בהפלגה, בשעה שלא היה צורך בשימוש  במשוטים.
ה"שדרית" והקורות המוצלבות המקובעות, אשר הקשיחו את כל מבנה הספינה תחת קו המים. קבלת הרוחב הגדול יותר של הספינה בתקופה הויקינגית, עשו אותה יותר יציבה מאשר הספינות היותר מוקדמות הסקנדינביות.

במקום שימוש של עץ ארוך יחיד, אורכים אחדים חוברו יחדיו ולכך. היה יותר שיטה פרקטית, שהשתמשו בה בבניית אניות ויקינגיות.
הליווח למטה בקו המים, היה עדיין מחובר בגמישות לצלעות, על ידי חבלים, אבל גוף הספינה היה שונה לגמרי.
צדי הספינה הוגבהו, ולא כפי שהיה זה בעבר. העובי  חוזק ע"י פסים של עץ בקצה העליון של צלע הסירה, כפי שניתן לראות לאורך צדי של גוף הספינה.
הליווח הנוסף בקו המים, חוזק על ידי מסמרי עץ שהיו מכופפים באופן טבעי בצורת ספסל, והם היו קרואים "ברך", והיו מקובעים לקורת הספינה המוצלבת.

הקורה המוצלבת איבדה מתפקידה כספסלים למשוטים וזה היה בלתי מעשי להשאיר מרווח פתוח בניהם. הצדדים של הספינה היו כך יותר גבוהים, ולא היה יותר אפשרי להשתמש בבית המשוט לאורך הפסים.
כמו אלה של אבני הציורים מגוטלנד וגם מאבני הרון ומטבעות שנמצאו, מוביל למסקנה כמעט וודאית, שלספינות הויקינגיות היה  מפרש מרובע.

למעשה, מה שייתכן היה שקורת הרוחב העגולה לתליית מפרש על התורן, שאורכה היה 41 רגל, שנמצאה שמורה היטב בספינה באוסברג, נועדה לשאת את קורה לתליית המפרש, כאשר היא הונמכה.
גוף האוניה הגמיש, שהיה בנוי היטב, ושניתן לתמרון בקלות מעיד, שהספינות הויקינגיות היו גם משפריצות מים על נוסעיהם, והיה ודאי מאוד קשה, לשמור שהספנים  לא יתרטבו מהמים .

לצוות של ספינת אוסברג, היה כלי מעוצב, שנראה כמו יעה או כף עשויה מעץ רחבה ששימש להוצאת המים.
האונייה  גם נשאה עוגן עשוי מברזל, שהיה עשוי היטב וגם השתמר היטב, אולם הוא היה באופן מוזר קטן מדי, עבור אוניה בגודלה של הספינה הויקינגית.
אחת ההשערות הייתה, שמטרת העוגן הייתה רק להחזיק את ירכתי הספינה מהודקים לנקודת העגינה, כאשר הספינה עגנה.
המגנים כיסו לגמרי את החורים של המשוטים.  ברור שהם לא היו מוצגים כאשר הספינה  הייתה בהפלגה.
השערה זו נתמכת, על ידי הסאגות, שתיארו בבירור את המגנים שהיו תלויים בצורה הזאת כאשר היא עגנה. אבל כאשר היא הייתה בים המגנים האלה הוכנסו פנימה.
מצד שני, אחדים מהאבנים החרותים בגוטלנד מראים, את האוניות שהיו תחת הפלגה, אולם  המגנים היו תלויים מבחוץ.
הספינות היו ראויות להפלגה, אבל עדיין חסרי  נוחות בכל בחינה.  ביציאה לים הספינות היו עמוסות באספקה, חביות ומי שתייה. לכל אדם הייתה אספקה אישית שמחוסר מקום הוערמה על הסיפון.
כל אחד   ששהה על הספינה, עבד, ישן ואכל באותו מתחם חשוף ודחוס. לעיתים אולי תחת יריעה מתוחה.
זה היה עשוי להיות מאוד קר, ושני אנשים שכבו יחד באותו שק שינה על מנת להתחמם. כל אחד עשה את צרכיו מעל הקורה. "הליכה לקורה"-קורה שבלטה מעבר לדופן הספינה- הייתה הביטוי השגור לפעולה זו. 

בכל ספינות הקבורה הנורבגיות שנמצאו, לא ידוע על שרידים של מפרשים מושלמים שנמצאו עליהם בהם.
כמו כן לא נמצא החלק העליון של התורן או כל אמצעי של חיבורים אליו. אולם, זה די ברור מהתיאורים בני זמננו, כמו אלה של אבני הציורים מגוטלנד וגם מאבני הרון וממטבעות שנמצאו, כל אלה מובילים למסקנה כמעט וודאית, שלספינות הויקינגיות היה  מפרש מרובע.
עם כל זאת, העדויות מספקות בסיס להנחה, מתוך הסקירה של ממדיהם, שהתרנים הללו, נועדו בבירור להיות מורדים ומועלים באופן תכוף ובמהירות.