הויקינגים – תכנית הגמונית סדורה או טקטיקה צבאית ספוראדית

הויקינגים – תכנית הגמונית סדורה או טקטיקה צבאית ספוראדית.

בכתבה זו, ננסה לבדוק באמצעות ניתוח של המהלכים המלחמתיים של הויקינגים, הגם שרק מקצת מפרטיהם ידועים לנו, האם עמדה תכלית מדינית או תכלית אחרת, מאחורי הפשיטות הויקינגיות והפעילות המלחמתית במאות ה-8 וה-10

בכתבה הזו נסתפק בעיקרי הדברים.

עוצמתם של הויקינגים נגזרה מעדיפות טקטית בשדה הקרב, יתכן גם ממצביאות עדיפה .

הויקינגים בנו את הצלחתם, על תנועה מהירה בגופים יחסית גדולים של אנשים המזוינים היטב, ובעלי אפקט פסיכולוגי של הופעה מהירה, במקום שהכי פחות ציפו לו. אין ספק שאלמנט חשוב בהצלחתם היה טמון בכישרון הצבאי שלהם.

הפושטים נעו על ספינות ועל גבי סוסים, למרות שנלחמו רגלי, היה להם את היתרון של ניידות, אולם, כאשר חיל פרשים כבר הפך להיות בשימוש בקרב הגרמנים, הפשיטות הויקינגיות הפכו להיות פחות מועילות ויותר מסוכנות עבורם.

באותה טקטיקה של פשיטות ויקינגיות, תוך ניצול הנהרות הם נקטו גם באזור של צפון מערב אירופה.

הפשיטות הויקינגיות, עשו שימוש בנהרות וחדרו ללב הטריטוריה של השליטים הקרולינגינים, למרחב עצום של אדמות עשירות עם אין ספור מקומות, קתדרלות וכנסיות שהציעו ביזה רווחית.

ההגנה האפקטיבית היחידה, כנגד התקפות הויקינגיות בצרפת, היה פיתוח של חיל פרשים נייד, שיכל לשבור את הכוח הרגלי של הויקינגים. יחד עם, בנייה של מרכזים מבוצרים, דהיינו תחילה של בנייה של מבצרים של ימי הביניים.

הפלגה מתוחכמת עם שימוש במשוטים תוך ניצול מכסימלי של צדודית נמוכה של הספינות, האניות הויקינגיות יכלו לחדור בחשאיות על ידי ניצול הנהרות וזרמים ללב ליבם של ריכוזי היריב.

בשל יתרונה של הספינה, מהירות עצומה , כושר תמרון בלתי רגיל, היא הפליגה חזיתית לחוף.

מתקפה כזו הייתה אפשרית, אם הים היה יחסית רגוע. הודות לכך שהספינה הייתה שטוחה הלוחמים קפצו די בביטחון, מעל קצה החרטום בידיעה שהמים אינם עמוקים יותר מאשר 3 רגל לכל היותר, והסתערו על היריב המופתע.

אם הם היו בתנועה לפשיטה מהירה, הם גררו את הספינה רק מעט לכיוון החוף, כך שהם יכלו במהירות לדחוף אותה חזרה לכיוון הים .

אם הם רצו להישאר יותר זמן בחוף ואם הים היה מאפשר זאת, הספינה נגררה לאדמה היבשה על מעין גלגליות שנשאו על הספינה .

כאשר קבוצה קטנה של לוחמים ויקינגים נותקה מהכוח העיקרי שלה, והייתה תחת מתקפה של כוח עודף אנגלי.

הם נהגו להיערך על תל גבוה, שהציע להם עמדה שליטה הכי טובה, ויצרו קיר מגן עם המגנים שלהם, כך שחפפו אחד את השני וכך קיבלו הגנה עודפת.

הנשק המועדף על הויקינגים היה גרזן הקרב, החרב והקשת.

לעיתים הפעולה הייתה מתחילה על ידי הקשתים, אבל בקרב אמיתי, הלחימה הייתה אחד מול אחד עם גרזן וחרב .

מבחינת השריון, לויקינגי הייתה קסדה חרוטית עם מגן לאף, ורק העשירים מבין הלוחמים, יכלו לאפשר לעצמם ללבוש מעיל שריון. היתר יכלו רק לאפשר לעצמם ללבוש מעין ז'קט העשוי מעור להגנה./

סקירה היסטורית מגלה ששום תופעה המתמשכת לאורך זמן רב, באותה אינטנסיביות ועוצמה ,כפי שהייתה בראשיתה, הייתה מצליחה להתקיים לאורך זמן, ללא גיבוי ותמיכה לוגיסטית חומרית ומנטאלית של העורף.

רק תשתית רחבה ואיתנה של החברה, המאמינה ברעיון וביעוד שלה, יכולה לתת רוח גבית, ולשמש כמאגר נפשי ולוגיסטי, לצבאותיה הפועלים הרחק מביתם.

עקב טבעו ההגמוני, הוגבל תחום השליטה של הויקינגים רק על ידי הטווח שבו תופשים אחרים את עוצמתם כמחייבת ציות .

הממלכות הגרורות , מוחזקות בצורה כזו בהכנעה על ידי תפישתן את עוצמתם של הויקינגים .

למשל האי של וואלכראן ניתן למלך הראלד על ידי הקיסר הגרמני, אשר בדרך זו קיווה לאפשר לעצמו ולשאר האימפריה, איזה דרגה של הגנה. אבל אפילו ויתור אצילי זה, נכשל לשמש כמנוף לשלום קבע .

השאלה המרכזית האם הויקינגים תפשו שיש להם שליטה ללא עוררין על מרחבים עצומים בדיעבד או שהייתה זו תוצאה של תכנון מוקדם ?.

האם הייתה מחשבה על ארגון האוכלוסייה בארצות הכבושות ? . מכל מקום השלב הראשון בוצע, התפשטות תוך השלטת הגמוניה ויקינגית, לשאלה כיצד התכוונו להעניק בטחון לאימפריה החדשה וכיצד דואגים לשרידותה נשארת פתוחה.

מה שידוע בברור, שבתחילה הויקינגים השתלטו על שטחים רבים כדי לממש צורך דמוגראפי וכלכלי מיידי של חברתם . במהלך השנים התפתחה התפישה של השתלטות על טריטוריה רחבה יותר. העושר שבא יחד עם הביזה לא התחלק באופן שווה בין כולם. שכבת האליטה הפכה להיות מטרה בפני עצמה. החלק המרכזי בלב ליבה של החברה איבד את אמונו בצדקת הדרך החדשה.

לא מן הנמנע, שהארצות הנשלטות על ידי הויקינגים היו ערים לעליונות המוחלטת של העוצמה הויקינגית, ובצורה זו מוחזקות בהכנעה על ידי עצם תפישתן את העוצמה הויקינגית, יתכן גם שהקבלה הושלמה על ידי פיתויים אינסטרומנטליים.

אסטרטגיה וטקטיקה

הגדרות או החלוקה המקובלת במדעי המדינה, שטקטיקה – היא תורה של הפעלת הכוחות הלוחמים בקרב.

אסטרטגיה- היא תורה של ניצול הקרבות לתכלית המלחמה.

על פי הגדרתו של גנרל קרל פון קלאוזביץ מגדולי התיאורטיקנים הצבאיים, שכתביו "על המלחמה " הן יצירות מופת וספר לימוד חובה בכל מוסד אקדמאי. הטקטיקה- מתייחסת לאמצעי ואילו הניצחון היו המטרה .

לגבי אסטרטגיה- הניצחון הוא רק אמצעי, השלום הוא המטרה . מכאן שהאסטרטגיה אמורה לקבוע את תכלית הפעולה המלחמתית. היא קובעת את מקום הקרב את מועדו ואת סד"כ לפעולה המלחמתית.

המסקנה שאליה מובילה התיאוריה הקלאוזביצית, שאין המלחמה אקט מדיני בלבד אלא אמצעי מדיני ממש, במילים אחרות, המטרה היא יעד מדיני ואילו המלחמה היא אמצעי. מכאן, שגם אם המלחמה היא אקט אלים שבאמצעותו אנו כופים את רצוננו על היריב ניתן להבחין שהמניע האמתי היא התכלית המדינית.

מסקנה נוספת המתבקשת מההנחות לעיל .היא שאם המטרה המדינית קובעת את ממדי המטרה של הפעולה הצבאית ואת היקף המאמץ המושקע בה, ניתן לקבוע יחס מסוים בין המטרה הצבאית לבין המטרה המדינית. דהיינו צמצום ערכה של התכלית המדיני תביא בהכרח לצמצום בהפעלת הכוח.

מצד שני מלחמה שאינה מוגבלת בהיקפה על ידי המדיניות, תלבש צורה של קיצוניות ותשאף להכניע את האויב.

הפעילות המלחמתית על הרצף האלים מקבלות צורות שונות על ציר הזמן , פעילות מלחמתית יכולה להתרחש בחלק מהזמן, עם התובנה שניתן להשיג את המטרה גם ללא השמדת היריב עד תום.

מובן שגם אל ההכרעה במחמה אין להתייחס כאל עניין סופי. שכן המנוצח תופש את המצב כדבר חולף שניתן לשנותו לטובתו בעתיד, אם על ידי פעילות מדינית או צבאית.

השאלה בהקשר הסקנדינבי היא האם היה "מוח חושב" מאחורי הפעילות המלחמתית הויקינגית ?.

אין לנו פרטים על עמדות מנהיגי הויקינגים ביחס לקדימויות שבין האינטרס הצבאי למדיני, אם בכלל.

האם הייתה להם תכנית מלחמה שקבעה את תכניות מסעי המלחמה ?. או שמסעי השוד והביזה היו ספוראדיים, שהזדמנו בתווי המסע הימי שלהם, בחיפוש מטרות אחרות לגמרי.

האם הייתה הערכה צבאית או תכנית צבאית טהורה לפני כל מסע ?. אם כל לוחם ידע מה תפקידו ,מה עליו לעשות , מרגע הכניסה לקרב ועד לסיומו.

האם תכנית המסע הייתה בנויה על מידע שהוא, על מצבן של החברות היעדים או שאליהן תכננו לפלוש?.

אם הקביעה, שמשתקפת המוניטין של הויקינגים כשבט ברברי שעסק פשיטות למטרות אלימות הרס שוד וביזה בלבד, לא מן הנמנע שנסיק – בהגיון לכאורה – מספר מסקנות הרחוקות מהמציאות.

אולי ניתן להניח, שהפעילות המלחמתית האלימה בראשיתה של התקופה הויקינגית הייתה גילום של מדיניות דחופה , שמטרתה מציאת פתרון מידי לבעיה דמוגרפית וכלכלית .

מטרות נוספות של המלחמה שראוי להתייחס להן הם, כיבוש ארץ האויב או לפחות השתלטות על המקומות החשובים ביצורים ודומה, ויצירת "תופעת הדומינו" .

נעמוד על תופעה, שלא בכל מקרה שאפו הויקינגים להכנעת היריב וגם לא להשמדת כוחותיו, אלא הסתפקו בפלישה לתוכו בלבד, אף המתינו לתקיפותיו, וגם בהכרחתו לכרות שלום, גם אם השתמשו בהטעייתו לצורך זה.

היסוד המוראלי

הויקינגים הוכיחו, שגם כאשר הם נחותים מבחינה מספרית והביסו כוחות גדולים יותר, הדבר נבע מהיתרון המוראלי שלהם, יותר מאשר הכוח הפיזי שעמד לרשותם. מצד שני, במניפולציה של הממד הפסיכולוגי הם כיוונו את עיקר מאמציהם נגד הכוחות העדיפים עליהם.

ל"ניצחון הגדול" בלינדנספרן, היה כוח משתק והשפעה כשל ניצחון גדול ששיתק כוחות יריבים שלא נפגעו עדיין, במעגלים רחבים יותר. אין ספק שלויקינגי הייתה עדיפות מוראלית על פני כל כוח בתקופתם.

אל היסוד המוראלי יש לצרף ההשפעה של הלוחמה הזעירה של הויקינגים.

ניהול המלחמה- אין מידע מספיק על נושא ההספקה לכוחות הלוחמים, הם חיו כנראה מן הארץ. יתכן מאד שבנייתן המאוחרת של ספינות ויקינגיות למטרת מסחר, שמשו גם להספקה וכבסיס נייד, ימי עבור הכוחות הלוחמים.

מה שברור מתוך ממצאים רבים, שהיה כאן גיוס טוטאלי של החברה הויקינגית, של אמצעים חומריים ביגוד, מזון וייצור נשק..

יתכן שניתן לדבר על חברה הויקינגית כחברה מגויסת או צבא העם .

הויקינגים שבאו מהים, יש להניח לא ידעו בוודאות מה סד"כ הכוחות העומד מולם, הטקטיקה שנקטו בה היה לפזר את הכוח התוקף למספר יעדים, על מנת להסיח את דעת היריב ממקום התקיפה העיקרי .

לכך נדרשו ספינות מהירות עם כושר תמרון יוצא דופן, שהויקינגים השכילו לבנות. משעה שהאניות הויקינגיות נצפו באופק, לא חלף זמן רב עד למגע הפיזי עם היריב.

לא מן הנמנע, משלמדו יריבי הויקינגים את שיטת הפעולה שלהם, גם הם החלו לנקוט בטקטיקות המוכרות כיום כשיטת ההגנה טקטית .

דהיינו נסיגה אל פנים הארץ , המלווה בתקיפות והטרדה של הויקינגים במגמה להחלישם, עד להחלשתם והשמדתם.

העוצמה הפוחתת של המתקפה- במוקדם או במאוחר, מתקפתם של הויקינגים אל ארץ האויב הפכה למגננה, ברוסיה ככל הידוע הם הגיעו לנקודה שבה כל התקדמות הייתה בלתי אפשרית. במקומות אחרים הכוחות בקושי יכלו לקיים הגנה והמתינו לתהליך המשא-ומתן המיוחל.

מיותר לומר, שקיים יחס ברור בין גודל הכוח הנחוץ למילוי השאיפות הויקינגיות לבין גודלה של הטריטוריה שהייתה תחת שליטם.

בשל המרחבים העצומים, בולטת חסרונה של היכולת הויקינגית לשימוש בקווים הפנימיים, למטרות הספקה, העברת כוחות וכדומה. יחד עם זאת, בעימות עם כוחות לוחמים ומפקדים נועזים כמו הויקינגים היה קל להסתלק מאשר ליריב ללכדם.

עתודות של כוחות לוחמים- לא ידוע על שימוש של עתודות כאלה ואופן השימוש בהן , אולי בשל הזמן, שהיה לוקח להן להגיע לשדה הקרב בזמן אמת, מה שעשה אותם לבלתי נחוצים.

הויקינגים נקטו בנשקו של החלש, שדרשה מצידה מידה רבה של יכולת תמרון. התרכזות בהתקפה והתפזרות מיד בסיומה.

המוטו היה "בלא בושה התקף את החלש ובלא בושה ברח מן החזק ". או "הלחם רק כשאתה יכול לנצח ".

שיטת המלחמה הוכתבה על ידי הנחיתות הצבאית .

תופעת ה"ברסקרים"- המתאבדים, אין לנו עדות למידת שכיחותה של התופעה . לצד ההירואיזם העיוור, לא היה בלתי מחושבת הטקטיקה המכירה בהתקפה ואינה גורסת נסיגה . ידוע על התקפות אלימות לא מוצלחות שהסתיימו גם בנסיגה.

הקרבה של פעולות של "פגע וברח", מבחינת שיטת הפעולה חייבו הקפדה על משמעת הקרבית, ידוע שהיא לא קפחה את היוזמה ואת חופש הפעולה של הלוחמים, אבל אין פירוש הדבר שהיא יכלה להתפתח ללא ריכוזיות בשלבי הפיקוד.

הפשיטות לא היו הרס בלתי מאורגן של היריב, הם היו בעלי צביון שיטתי ומאורגן.

הפשיטות נתפשו כמלחמת החלש מול החזק – העולם הפאגאני מול העולם הנוצרי .

הפשיטות היו בדרך כלל ממניעים אידאולוגיים – הדת האלילית .המלחמה נתפשה כמלחמה עממית מגויסת, אבל אין פירוש הדבר שכל החברה הויקינגית לחמה.

לכוחות הויקינגים היה בסיס בקרב החברה הויקינגית, החברה תמכה במלחמה ובלוחמים, בשעה שהלוחמים יצאו למסעות המלחמה, החברה הויקינגית המשיכה בתפקודה היו יומי.

לא מן הנמנע, שהויקינגים לקחו גם את כלי הנשק של היריב במובס , כיוון שלא נמצא שלנשק הויקינגי הייתה עדיפות מבחינה איכותית על נשקם של יריביו.

ניתן להעריך שהפעילות הלוחמנית ככלל. ניתנת לפריסה על רצף שבין פעילות טרור, פעילות ספוראדיות לעת-מצוא, ועד לפעילות בסקלה רחבה של כוחות גדולים ומאורגנים.

הדבר משתקף בארגון הלוחמים מיחידות שקיומן ארעי, לצורך הפשיטות ועד פעילות של כוחות מיומנים ומאומנים המצוידים במיגוון של כלי נשק.

מעניין אבל לצד הפעילות האלימה של הויקינגים תמיד התקיים הצד המסחרי עם המקומיים , כששניהם משמשים זה בצד זה בערבוביה .

לצמצום הברירה –"ניצחון או מוות" – נודעה חשיבות כפולה. כלפי היריב – להעמידו על מידת התעקשות ם של הלוחמים הויקינגים להמשיך בלחימה עד הסוף, ועל הקורבנות שהם מוכנים להעלות. וכלפי הלוחמים עצמם – כסיסמא הקוראת לגיוס עליון של כל הכוחות העצמיים.

עצם הצגת הלוחמים את עצמם כלפי האויב, שאין בפניו דרך אחרת מלבד מלחמה טוטאלית מעמידה אותם במצב קשה, הגם שמוציאה מכלל אפשרות של פשרה. אם ליריב אין את אותה דבקות במלחמה הטוטאלית יש לכך השפעה פסיכולוגית כבירה על רצונו להמשיך בקרב.

אין ספק, שהפחד והמורא שהנחילו הויקינגים ליריבים הפוטנציאלים שלהם הייתה השפעה פסיכולוגית כבירה עוד לפני שהקרב החל, לא מן הנמנע שהויקינגים למדו שיש בידם נשק פסיכולוגי, שיש בידו להכריע את המלחמה עוד לפני שהתחילה.

תופעת הלוחמה של לוחמים בשיטות גרילה . אינה מייצגת תופעה חדשה בהיסטוריה של מלחמת האנושות, למשל ניסיונם של המכבים מול הרומאים.

הויקינגים ממשו את כללי הגרילה –

פעילות חשאית, התקפה פתאומית , וחתירה לסיום המהיר ביותר של הקרב.

ניידות, פיצול הכוח , גמישות בהתקפה, תאימות למצבו של היריב, לפני השטח . למזג האוויר, לעורף החברתי שלהם.

הם נקטו בטקטיקות הלקוחות מלוחמת גרילה – התחזו כבאים מהמזרח ותקפו במערב..

נמנעו מלתקוף כוח העולה עליהם מספרית .זיהו את החוליה החלשה ותקפו אותה ללא רחם.

נקטו בשיטת "תקוף ונסוג", תקיפות בעלי אופי של מכת ברק .

נקטו בהחלטות בזק, הלמו בכוחות העדיפים עליהם לאחר שהביאו אותו לתשישות. תקפו בעורף האויב, באגפיו, עקפו ביצורים בדרכם פנימה לתוך ארץ האויב.

הקימו אזורי- בסיס בסמיכות לרשת נהרות, ואגמים, תוך ניצול נתיבי המים.

תקיפה של כוחות אויב פזורים ומבודדים ורק אחר כך – את הכוחות המרוכזים והחזקים.

ניצול מלא של נקודות התורפה של היריב תוך שימוש בפעולות תרמית עורמה וכזב.

סיפור שקיעתם של הויקינגים, מתחיל למרבה האירוניה באחת מהצלחותיהם הגדולה ביותר- כיבושה המלא של ארץ חשובה זו והיא אנגליה.

בתחילה, חשבו האנגלים, שזו רק עוד כנופיה שפושטת על החוף, אך הפעם הויקינגים נשארו.

הם שמו את פעמיהם לפנים הארץ. מטרתם לא הייתה עוד פשיטה אלא כיבוש. הם התכוננו לגנוב את הארץ לעצמם.

השאלה, מדוע בחרו הויקינגים דווקא ברגע הזה, כדי לשנות את האסטרטגיה שלהם נותרה בגדר תעלומה?.

מומלץ במסגרת טיול לנורבגיה לעמוד על התקופה הויקינגית שאין ספק השאירה את חותמה על ארצות סקנדינביה.וארצות אירופה .

הכותב – מרום איתמר – .M.A מדריך לסקנדינביה, מחבר הספר "עלייתם ושקיעתם של הויקינגים -200 שנות הגמוניה – מאות ה-8-10", ומנהל אתר http://tour4less.co.