וויטנאם- החילוץ מסייגון – שעות הגבורה האחרונות  של אמריקה

 

צלילי הזבל של "חג המולד הלבן" שהתפצפצו על גלי רדיו של הכוחות המזוינים ב -29 באפריל 1975, לא הצליחו להפיץ עליזות על סייגון שטוף השמש. אבל במקום זאת, שידור ההודעה כי "הטמפרטורה בסייגון 105 מעלות ועולה" הטיל פחד ופאניקה אצל כל מי, שזיהה את האות המקודד להתחיל בפינוי מידי של כל האמריקאים מווייטנאם.

אף שארצות הברית משכה את כוחות הלחימה שלה מווייטנאם לאחר חתימת הסכמי השלום בפריז בשנת 1973, נותרו כ -5,000 אמריקאים – כולל דיפלומטים, שומרים ימיים, קבלנים ועובדי סוכנות הביון המרכזית. הנשיא ריצ'רד ניקסון הבטיח בחשאי לדרום וייטנאם שארצות הברית "תגיב בכל הכוח" אם צפון וייטנאם תפר את הסכם השלום. עם זאת, לאחר שערוריית ווטרגייט אילצה את ניקסון להתפטר, הצבא הצפון וייטנאמי הרגיש נועז לצאת למתקפה גדולה במרץ 1975.

"מנקודת מבטו של האנוי, המהומה שהובילה עד וכולל התפטרותו של ניקסון הייתה הזדמנות לנצל את ארצות הברית המוסחתת", אומר טום קלבין, מחבר שותף של "Last Men Out: The Story True of America's Heroic Hours Hours in וייטנאם. "צפון וייטנאם מעולם לא התכוונה לעמוד בהסכם מ -1973 – משימתה הסופית הייתה לאחד את המדינה – אך המשבר הפוליטי באמריקה אפשר להם לעלות על לוח הזמנים."

לאחר שניצח בקרב מכריע ב Ban Me Thuot וכבש את הרמות המרכזיות, צבא צפון וייטנאם סחף דרומה וכבש את הערים קוואנג טרי והואו ללא התנגדות קטנה וללא תגובה אמריקאית. נפילתה של דא נאנג, העיר השנייה בגודלה בדרום וייטנאם, שחררה ב -29 במרץ יציאה זועמת שכללה תושבים נואשים שנצמדים למדרגות האחוריות וציוד נחיתה של מטוס של וורלד איירווייז ונופלים אל מותם בעת טיסה. לאחר שצפה בסיקור החדשותי על התקרית, הנשיא ג'רלד פורד מסר לעוזרו, "הגיע הזמן למשוך את התקע. וייטנאם איננה ".

עם מעט תיאבון אמריקאי לעסוק מחדש במלחמת וייטנאם, הקונגרס דחה את בקשתו של פורד לסכום של 722 מיליון דולר לסיוע לדרום וייטנאם. כאשר כוחות קומוניסטים תפסו את שואן לוק ב- 21 באפריל, התפטר נשיא דרום וייטנאם נגוין ואן תיו ונמלט מהמדינה כאשר 150,000 חיילי אויב עמדו לרגלי סייגון.

 

בתוך בירת דרום ויאטנם, שגריר ארה"ב גרהם מרטין, דחה קריאות חוזרות ונשנות אפילו לשקול פינוי, שלא לדבר על להוציא לפועל. מרטין, שהיה חולה במשך חודשים, חשש ליצור פאניקה בעיר, ונחוש למלא את המנדט שנתן לו ניקסון עם מינויו שנתיים קודם לכן, לשמר את קיומה של דרום וייטנאם.

"כמו המדינה שבה היה שגריר, מרטין בקושי תפקד באפריל 1975", אומר הכתב קלבין. "התשישות הפיזית והרגשית של מרטין השפיעה על קבלת ההחלטות שלו. אפילו השגריר החזק ביותר היה מושפע מהמתח העצום של ייצוג מדיניות כושלת של ארה"ב וחומות שהתרסקו סביבו ".

לפנות בוקר, ב -29 באפריל, הפגיזו כוחות צפון וייטנאמים את בסיס האוויר טאן סון נהוט של סייגון, והרגו שני נחתים אמריקאים ששמרו על מתחם משרדי נספח ההגנה. רב"ט צ'ארלס מקמהון ורס"ט דארווין שופט היו האחרונים מבין כ -58,000 חיילים אמריקאים שנהרגו בפעולה במלחמת וייטנאם. לאחר שבדק את נזקי בסיס האוויר, מרטין הודה שהגיע הזמן לעזוב את סייגון, אך עם נתיבי ים חסומים וכלי טיס מסחריים וצבאיים שאינם מסוגלים לנחות, עיכובי השגריר אילצו את ארצות הברית לבחור באפשרות המוצא האחרון שלה – מעלית מסוק.

 

"מעליות" מסוקים אמריקאיות מסייגון לספינות

אזרחים דרום -וייטנאמיים מיואשים, מנסים לעבור את חומות השגרירות האמריקאית בניסיון לשווא לברוח מסייגון ולהתקדם לפני כוחות הצפון וייטנאמים.

לאחר שניתן האות של "חג המולד הלבן" לשיגור היציאה, שמכונה קוד מבצע תדיר, אמריקאים ובני בריתם הווייטנאמיים התאספו במקומות שנקבעו מראש כדי לעלות על אוטובוסים ומסוקים אל מתחם משרדי הנספח להגנה, שם מעבירים אותם מסוקים גדולים יותר לאניות הצי האמריקאי. 40 קילומטרים משם בים סין הדרומי.

כ -5,000 נמלטו ממתחם משרדי הנספח להגנה עד שאש האויב אילצה את השגרירות האמריקאית להפוך לנקודת היציאה היחידה. בעוד שהתוכניות קראו לחילוץ של אמריקאים בלבד, מרטין התעקש לפנות גם פקידי ממשל וצבא וצוותי תמיכה וייטנאמיים.

"כשהסתכל על טעויותיו, מרטין היה איש טוב", אומר קלבין. “למרטין אכפת באמת מאוכלוסיית הילידים, וכמו רבים אחרים הוא ציפה למרחץ דמים ברגע שהצפון וייטנאמים ייכנסו לעיר. כשכל השאר נכשל, לפחות הוא יכול להציל כמה חיים לפני שיהיה מאוחר מדי. "

בעוד שכ -10,000 בני אדם הסתערו מחוץ לשערי השגרירות, שומרי הצי עמדו במשימה בלתי מעורערת להחליט מי יינצל ומי יישאר מאחור. במשך היום וכל הלילה נחתו מסוקים במרווחים של 10 דקות על גג השגרירות ובחניון סמוך.

בינתיים טייסי חיל האוויר הדרום וייטנאמי השתלטו על מסוקים, העמיסו את משפחותיהם על הסיפון ונחתו על סיפוני ספינות אמריקאיות. כל כך הרבה מסוקים מדרום וייטנאם נחתו על הסיפון של הצי עד שצוותים נאלצו לדחוף מסוקים לים, על מנת לפנות מקום לנחיתות אחרות.

מרטין סירב שוב ושוב לעזוב את תפקידו כדי להבטיח שכמה שיותר אנשים יועברו לאוויר. למרות רצונו, האמריקאים פשוט לא יכלו לקחת את כולם שהתגודדו בשגרירות. בשעה 3:30 לפנות בוקר הורה פורד לצאת מרטין מהשגרירות וקבע כי רק אמריקאים יתפנו בטיסות הנותרות. תשע דקות לאחר מכן, עזב מרטין לאחר שהושיטו לו את דגל השגרירות המקופלת.

הנחתים האחרונים, שפינו את השגרירות יצאו מיד אחרי עלות השחר ב -30 באפריל, והותירו אחריהם מאות וייטנאמים. ככל שהמסוק שנשא את הנחתים נעלם מן העין כך גם הנוכחות האמריקאית בויאטנם. (תצלום איקוני של מפוני וייטנאמים המטפסים במדרגות עץ רעועות למסוק על גג בניין דירות ביום הקודם נזכר לעתים קרובות באופן שגוי כמסוק האחרון שיצא מהשגרירות האמריקאית.)

עם כמה טייסים שטסים במשך 19 שעות רצופות, הצבא האמריקאי ביצע פינוי מדהים של 7,000 איש, כולל 5,500 וייטנאמים, תוך פחות מ -24 שעות.

שעות לאחר יציאת המסוק האחרון מהשגרירות, טנקים צפון וייטנאמים פרצו את שערי ארמון ונכנסו לארמון העצמאות. הגנרל דונג ואן מין, שהחליף את תיאו כנשיא, הציע כניעה ללא תנאי, ובסיומה הרשמי של מלחמת וייטנאם בת שני העשורים. המשטר החדש כינה את סייגון לעיר הו צ'י מין כדי לכבד את נשיא צפון וייטנאם המנוח.

הכותב – מרום איתמר – .M.A  מומחה לוייטנאם , מחבר הספר- ” וייטנאם מדיכוי לקדמה  1946-1975 ומ- 1995 "   ומנהל אתר       http://tour4less.co.il

מדריך טיול לוייטנאם

 

0
Would love your thoughts, please comment.x